עוד יום רגיל בבית המשפט המחוזי בירושלים

רגיל

הכל התחיל כשתלמידתי המסורה לעברית – בָּקה, שאלה אותי אם אני רוצה לעשות את השיעור שלנו היום בבית המשפט המחוזי בירושלים. מכיוון שאני בחורה הרפתקנית, הסכמתי מיד :) אפפעם לא הייתי בבית משפט! שמנו פעמינו אל הדרך ובדרך שמעתי מבקה את הפרטים.

בתור בחורה שכתבה את התזה שלה על פתרון סכסוכים, בקה מתמצאת בפוליטיקה הישראלית הרבה יותר ממני (אני הפסקתי את פעילותי הפוליטית בגיל 21, ומלבד הפגנות והופעות – בעיקר למען חבריי במע"ן אני לא ממש עושה כלום בקשר למה שקורה כאן, וגם מתעלמת בכוונה מהחדשות מהפחד שהידיעה תשתק אותי לחלוטין).

היום היא עובדת בארגון  Encounter שמביא לישראל ופלסטין יהודים אמריקאים כדי לראות מה באמת קורה כאן, דרך מפגש עם אנשים וביקור במקומות שנשמעים לרוב אנשי העולם אקזוטיים במקרה הטוב, או קטסטרופליים במקרה הרע. (האמת שבית לחם היא מקום די אקזוטי גם מבחינתי אבל מילא..) עוד מקום "אקזוטי" כזה, הוא למשל הכפר הירושלמי וואלג'ה השוכן למרגלות הר גילה. הכפר נמצא כבר שנה לפחות "על הכוונת" של משרד הביטחון, שמתכנן לבנות עליו את גדר ההפרדה. תושביו – אזרחי ירושלים שוחרי שלום, מוחים על המיקום הלא הגיוני של הגדר, ועתרו לבית המשפט בבקשה להזיז אותה (רק כמה קילומטרים) אל גבולות הקו הירוק, במקום שתתמקם במרחק יריקה מחלונותיהם או באמצע מטעי הזיתים ושאר הגידולים החקלאיים שלהם, שהם מגדלים כבר מאה שנה ויותר..

את השימוע בנושא, הלכנו לראות היום. רגע לפני שיצאנו, בקה הראתה לי מהגג שלה בשכונת מגורינו רחביה, את הכפר אל וואלג'ה, הקרוב לתפלצת הולילנד ומלחה. "וואו! לא ידעתי שמלחה כל כך קרובה אלינו. ולא ידעתי שגדר ההפרדה מגיעה כל כך קרוב" אמרתי. (מהחלון שלי לא רואים עד שם). התעכבנו לרגע על איך אומרים Separation wall, (זה בכל זאת שיעור עברית) אבל הרי בעברית זו לא חומה – רק גדר. בסך הכל גדר קטנה ותמימה.

בבניין ה*מגודר* היטב של בית המשפט המחוזי במזרח העיר, שעמד שומם לחלוטין למראית עין, (עד שמצאנו את המאבטחים האדיבים שהכניסו אותנו פנימה) התחוללה היום דרמה בזעיר אנפין. דרמה זעירה כפרפר, שרק בקושי הצליח להרים את כנפיו מכובד משקל אבק הבירוקרטיה.

חדר השימוע

 

בחדר קטן, בקומה השלישית אל מול קומץ אנשים, התנהל חלקו (הראשון?) של הדיון בעתידו של הכפר. עורכי הדין המייצגים את הכפר ישטחו את טענותיהם ביום ראשון בצהריים (היום שמענו את טענות המדינה) ופסק הדין יוחלט ביום רביעי הקרוב (9.3.2011). לפי הבנתי את המצב, שהיא מוגבלת ממילא, אך עוד יותר מוגבלת מחמת חוסר ידיעת העגה המשפטית, הרקע המשפטי וחוסר הכרה של תהליכים שכאלה כו', עיקר המאבק היום התמקד ברשות השופטת, או ליתר דיוק בשאלה – איזה בית משפט (בג"ץ או שמא בימ"ש אחר) צריך לפסוק בעניין הכפר.

התפלאתי לראות את ההליך האפור והמוזר הזה בפעולה – השופט והקלדנית יושבים אל מול עורכי הדין, מנסים להשליט סדר בפרצי ההתנסחויות המהירים והרשמיים של עורכת הדין (החריפה למדי יש לציין) שייצגה את המדינה. אנחנו הגענו באיחור, ישר אל תוך הטענה ש"הקרקע אינה לתשתית ציבורית אלא לצורך תשתית ציבורית". כנראה שיש הבדל בין השניים, וכנראה שההבדל ביניהם מאפשר למדינה לבנות חומה איפה שהיא רוצה.

כמובן שכמורה לעברית ואוהבת מילים היה מעניין לראות את מפגן ה"חיים והמוות ביד הלשון" הזה, אבל בתור אוהבת אדם, נכמר לבי על עתידה של האנושות, וזו הישראלית בפרט, שנותנת לקוצו של יוד (המתקרא "פרצות בחוק"?) לכרות את ענף ההומניות שעליו צריכה הייתה מדינה יהודית לבסס את חייה. למה בכלל כל כך דחוף למדינה לבנות את החומה הזו עכשיו? ולמה בדיוק שם ולא כמה קילומטרים הצידה?

הטיעון הבא היה משהו בסגנון של: כמובן שיש לנו חזקה על הקרקע – עובדה – אנחנו כבר שם, הורסים אותה! באמת שהיו שם כמה רגעים אבסורדיים לחלוטין. כאמור – אני לא מבינה דבר בחוקי המקרקעין של מדינת ישראל, ולא אלאה אתכם בפרטים הקטנים של הדיון (שננעל כאמור ללא החלטה) אבל כמה דברים היו ברורים (והתבררו אחר כך עוד יותר בשיחה עם עורכי הדין של הכפר) – המדינה הפקיעה את שטח המקום ב-2006 ולא עשתה איתו דבר. ב-2010 היא החליטה שהחומה חייבת לעבור בצמוד לכפר, אבל אז כבר פג תוקף ההפקעה (שאורכו 3 שנים). אנשי הכפר הגישו עתירה וניצחו, ואז המדינה ערערה לבג"ץ (לא ברור לי מה בדיוק הוחלט שם) אך בינתיים, בלי שהדיון לגמרי ננעל, התחילו כבר בנסיונות להרוס חלקים מהכפר.

תושב אחד, שגם נכח בדיון יקבל חומה מארבעת צדי הבית שלו, שמרוחק מעט משאר בתי הכפר. "צריך לעבור ארבעה מחסומים בדרך מהבית לעבודה" הוא סיפר, ואמר שהאזרחות שלו מאפשרת לו להגיע לכל חלקי העיר ולכן יכול היה להגיע לדיון, בעוד ששאר תושבי הכפר שרצו לבוא לתמוך בעורכי הדין (ולשמוע מה יעלה בגורלם) לא קיבלו אישורים לצאת מהכפר ונשארו שם.

לא רוצה את החומה מארבעת צדי הבית שלו

 

וכך זה נגמר היום – כבוד השופט סיפר בקלילות על כך שהוא הפוסק בכל החלטות בית המשפט בנוגע לבנייה בעיר הקודש ירושלים, ונתן גם את דוגמת הרכבת הקלה.
– "את ירושלמית"
הוא פנה לעורכת הדין..
– "איך קוראים לרחוב הזה שבנו עליו?".

מעבר לתדהמתי על כך ששופט שאינו גר בעיר כלל קובע את עתידה הארכיטקטוני-אורבני על בסיס יומיומי, נאלצתי להודות בכך שאולי גם אני לא הייתי רוצה לגור בעיר-אוכלת-יושביה שכזו, אם הייתי מודעת לחומרת המצב. אבל האמת היא שזו לא אשמתה של ירושלים. היא יושבת לה, מביטה בעיניים כלות על המתרחש, דוממת. אלה אנחנו שמחריבים ממנה את צלם האנוש שבנינו לה כשהתחלנו, לפני אלפי שנים אולי, להתיישב בה. ומאז – כמה דם צבע את האבן הירושלמית הזו?

ירדנו במדרגות השיש היפות, ויצאנו מהבניין הריק אל הרחוב ההומה.

היו לי המון מילים לתרגם לבקה, והיינו רעבות. מחוץ לעיר העתיקה (חומות הפרדה של פעם, שכבר התרגלנו אליהן) ישבנו לאכול בשמש. בדרך חזרה ראינו את ההפגנה השבועית של שייח ג'ראח. אם הם רק היו יודעים שהמאבק האמתי מתנהל בשקט, במילים ריקות מתוכן אבל מלאות השלכות, רק כמה עשרות מטרים מהם, בבית אבן ושיש גדול ושומם, הפותח את שעריו לכל אזרח הרוצה לבוא ולשמוע את הצדק נעשה.

»

  1. יפה. ממש. נעים וטוב. הם יודעים. אני יודע. אנחנו יודעות. ימים רבים בים של שיש קר וריק, צעדים נשמעים רחוק בהיכלים אפלים, מוארים בחיוך הקפוא של המערכת. השיחה המתחכמת, הרדודה, הנבובה, חוסר חשק ועניין מחניקים לנו את האוויר. תודה שפתחת צוהר.

  2. כתבה מעולה שמדגישה את האבסורד שבקיום המוזר של שני עמים. הנאבקים על אותה פיסת קרקע. זאת מבלי להתיחס למי יש או אין זכות כזו או אחרת. כשמוסיפים לכך את נבכי החוק שלעיתים ניראה קפקאי לגמרי . התוצאה היא כאב לב ואיבוד אמונה בבני האדם. לצערי המשפט שמציין כי דם רב צבע את אבני ירושלים הוא לא סוף סיפור. נותר רק להתפלל כי על סף כיליון נשכיל להביא לפשרה.

  3. תודה שירו,
    דיווח שקשה וחשוב לקוראו.
    אחלה משיכות קולמוס משכת על גבי המקלדת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s