ארכיון חודשי: מאי 2011

(גירלז) פוסט-פמיניסטי

רגיל

את ליידי גאגא שנאתי מהרגע הראשון. נכון, כבר בהתחלה היא כיסתה את הרדידות שלה בשכבות של נצנצים, ואני כידוע, אוהבת נצנצנים. אבל היה ברור שמתחת למסכות המצועצעות שלה, לא מסתתר דבר מלבד תאוות פרסום ובצע כסף.

לאחרונה התפרסם ראיון עם ה"ליידי" ב"רולינג סטון". נאמר שם הרבה מאותו הדבר שכבר שמענו את גאגא מגעגעת עליו רבות – היא תמיד הייתה מנודה חברתית ולכן מגיע לה לענות את אזנינו במה שהיא קוראת "מוזיקה" עד עצם היום הזה. האמת – אין לי שום בעיה עם התירוץ הזה, ואני חושבת שאנשים זכאים לפורקן רגשי – רק שטוב היה לה לגאגא ומוטב לנו בוודאי, אם הייתה בוחרת לה אפיק התבטאות שלא קשור במוזיקה.

אגב, וידאואים של גאגא כשעוד הייתה סטפני מגלים שהיא לא עד כדי כך גרועה. נכון שהשירים שלה נדושים גם כאן, אבל לפחות יש להם מלודיה! והיא גם שרה כמו בן אדם, מה שמוביל אותי למסקנה שהיא בוחרת לעשות מוזיקה גרועה במודע. ואני שונאת שמעליבים את האינטליגנציה שלי. אגב מצאתי וידאו שלה בתכנית מצלמה נסתרת של MTV, והיא נראית ממש אנושית. משעשע.

ועוד משהו על מנודים חברתית כקהל יעד- אם יש בעולם הזה ולו נפש מיוסרת אחת שקיומה של ליידי גאגא עזר לה, אשרינו! אם מישהו באמת מרגיש טוב יותר לגבי עצמו, לגבי הזהות המינית / חברתית / פוליטית שלו בזכות הוידאואים או השירים של גאגא, אני באמת מורידה את הכובע ומסתפקת בזה.

פשוט מאד קשה לי להאמין שזה יכול לקרות. גאגא לא מספקת לנו אלטרנטיבה אמיתית לתרבות הפופולרית. היא פשוט לקחה את הנורמות החברתיות (כסף, עירום, רזון, אופנה) עד לקיצוניות (יותר כסף, יותר עירום, יותר רזון, יותר אופנה), ועטפה אותם בצלילים מרגיזים בנדושותם (ואגב אלה אותם צלילים שוב ושוב, השירים נשמעים כמו העתקה במקרה הטוב או מחזור במקרה הרע).

אאוטסיידרים אמיתיים לא יכולים להתנחם בווריאציה שלה על נשיות, או מיניות, בעיקר מכיוון שאין במה שהיא עושה טיפה של אותנטיות. ומבלי שהיא תהיה נאמנה לאמת כלשהי, לא תוכל לעודד אחרים לעשות זאת.
האם ייתכן שנראה בקליפים שלה מישהו שמן? או מכוער באמת? האם ייתכן שאנשים "רגילים" בעלי מקצועות "משעממים" יוכלו להיכנס לעדר המעריצים שלה מבלי להראות סימני "מוזרות" חיצוניים? כנראה שלא.

ה"מהפכה" של ליידי גאגא לא חוגגת באמת את השונה, וגם לא קוראת תיגר על הנורמלי. השימוש בשפה ויזואלית קיצונית אינו המצאה שלה (ראו למשל תמונות של דיוויד לא-שאפל, אגב יש לו כמה פורטרטים מעולים שלה) וגם לא הפרובוקציות שלה (ג'ודס? ישו? פוקר? נו באמת). למעשה ניתן לומר שהיא שואבת ממדונה לא רק את ההשראה שלה, אלא את כל המשנה האמנותית שלה. אגב מדונה הראתה בוידאו שלה "לייק א פרייר" ישו שחור כבר באייטיז, וכמובן ש"בורן ת'יס ווי" נשמע כמו העתק חיוור של "אקספרס יורסלפ" של מדונה. האין זה אירוני לשמוע שיר בשבחי "איך שנולדנו" (כלומר טבענו האמיתי) מפיה של בחורה מנותחת ששום דבר כמעט בגופה הנוכחי לא צמח בו באופן אורגני?

כנראה שכל הדברים האלה היו מפריעים לי קצת פחות אם המוזיקה שלה לא הייתה גרועה כלכך. כאשר מפתים את הנוער להתמכר לרעל (בין אם זה מזון מהיר או מוזיקה גרועה) אל לנו להתפלא שמוחו של הדור הצעיר נחלש ומידרדר מחוסר קריאה למשל; לא מסוגל ללמוד או להתרכז אחרי שנים של פיזור קשב בחלונות קופצים; לא מסוגל להגיע לאינטימיות אמיתית אחרי שנים של צפייה אקטסנסיבית בפורנו, ולא מסוגל לתפוש מוזיקה מורכבת עם טקסטים בעלי משמעות.
לידי גאגא מודעת לכוח שיש לה על בני הנוער ואנשים בכלל, הנמשכים למשהו "שונה" ומרגש. באמתלה של ייצוג חופש ושונות היא מאכילה את המעריצים שלה בווריאציה על מוצרי הפופ הרגילים – משהו שלעולם לא ניתן יהיה להגיע אליו, אבל צריך להמשיך ולצרוך כדי לנסות. זהו סם קפיטליסטי מסוכן של טמטום ורדידות במסווה של "אמנות". התביישי לך סטפני גרמנוטה.

*

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, השבוע הייתי בהופעה של מישהי שמעניקה לקהל שלה בדיוק את אותה תחושה שלידיי גאגא מתיימרת לספק ונכשלת. זוהי טליה אליאב המופלאה. בשילוב מוזיקה פורצת גבולות, טקסטים מרחיבי נפש ואמנות צרופה, הבחורה הזו כובשת ומרטיטה, נותנת לדמיון לעוף וללב להיפתח. זו שונות אמיתית! זו אמירה אמנותית! זה עולם פנימי שיוצא החוצה בקול גדול ולא בובת מין מתנפחת עשויה מפלסטיק. ליידי גאגא הייתה צריכה לקחת ממנה כמה שיעורים. האזינו וקנו את הדיסק החדש שלה ולכו להופעה מיד (יש אחת ב1.6.11 בתמונע).

*

ועוד שורה או שתיים על כוכת פופ אחרת, שאני דווקא מעריכה מאד – ביונסה. במקביל לשחרור האלבום החדש שלה והסינגל הראשון מתוכו וכמובן הקליפ: "ראן דה וורלד (גירלז)" זכתה ביונסה בפרס בתחרות פרסי הבילבורד, וגם נתנה שם את אחת ההופעות המעולות שראיתי כולל שימוש מוצלח במיוחד בוידאו-ארט. מזל טוב.
השאלה היחידה שלי היא – אם בנות (למה לא נשים?) מנהלות את העולם, למה הן צריכות להיות חצי ערומות בזמן שהן עושות את זה? משהו במקבץ הנשים היפהפיות האלה, בעודן רוקדות מעורטלות בפני הגברים ואומרות – "אתה תעשה הכל בשבילי" מקטין מאד את כוחה של האישה ומצמצם אותו לשליטה מינית בגבר ותו לא. יכול להיות שיש בעמדה הזו משהו ריאליטסי שהרי כידוע נשים אינן מנהלות את העולם עדיין, ואולי אריסטופאנס התווה את הדרך לרעיון השליטה המינית (ודרכה שליטה בעולם) במחזהו ליסיסטרטה. כך או כך, הייצוג הזה של האישה שאין לה כוח אחר מלבד המיניות שלה אינו תורם באמת לקידום מעמד הנשים בעולם.  נשים מצדיעות הרוקדות על גבי מכונות מלחמה מחזירות אותנו אחורה לאותם ימים (הנמשכים עד היום כנראה) בהן שוויון זכויות התפרש כהפיכה לגבר במקום תרומה של נקודת מבט ודרך פעולה נשיים עצמאיים.

וכאן הדמיון בין שתי הכוכבות, ליידי גאגא וביונסה – הן מתיימרות לחדש ולקרוא תיגר על המוסכמות אבל בעצם נשאבות שוב לאותם דפוסים ישנים באותו מעגל שטני של ייצוג המציאות בתרבות הפופולרית – דימוי שיוצר את המציאות באותה מידה שהוא מייצג אותה. מי שמרוויח מכך כמובן הוא הקפיטליזם – אם באמת 80% מהנשים (!) לא מרוצות ממראה גופן (כפי שקראתי בספר שלא ציין מאין הנתון), ואפשר לשער שחלק גדול מחוסר שביעות הרצון הזה נובע מהשטף הבלתי פוסק שאנו מוצפים בו של נשים-נערות עם תווי פנים וגוף אחידים ומסויימים, אזי ברור לנו מניין מגיע התמריץ להמשיך ולצרוך מוצרים אינספור על מנת להיראות כמו שהנשים ה"מושלמות" הללו מכתיבות, בין אם אלה מוצרי טיפוח, דיאטה, מגזינים, בגדים, תכשיטים ועוד.

עוד מרוויח עיקרי מביש המזל הזה הוא השלטון הפטריארכלי. אם הנשים עסוקות מבוקר עד לילה במראה חיצוני, יכולים הגברים להמשיך ולשלוט בעולם ביד רמה, בעודם מהנהנים ומוחאים כפיים למראה ביונסה מנענעת בישבנה וצועקת – בנות מנהלות את העולם.